פסק-דין בתיק ת"א 2709-05

1.         במועדים הרלוונטיים לתביעה בתיק זה, הועסק התובע, על פי הנטען, ע"י אחיו - נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), כאיש אחזקה במתפרה שבבעלות הנתבע (להלן: "המתפרה"). הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") היתה במועדים הרלוונטיים לתביעה, המבטחת של עסק הנתבע .

2.         בתביעתו ובעדותו בפניי טען התובע כי ביום 7.2.1998 הוא נשלח בהוראת הנתבע לבחון מבנה בסח'נין, שנועד לשמש כמחסן למתפרה. בהגיעו למקום, מצא התובע כי מדובר בשלד מבנה בן שתי קומות אשר בנייתו לא הושלמה. התובע נכנס למבנה מן הקומה העליונה ובעודו בוחן את המקום, נפל מאחד הפתחים ונחבט בקרקע (להלן: "התאונה").

3.         כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בראשו וידו וסבל משברים בעצמות הפנים והמצח כמו גם בשורש כף יד ימין. כמו כן אובחן בראשו דימום תוך גולגולתי שהצריך התערבות כירורגית ובתום 6 ימי אשפוז הוא שוחרר לביתו.

4.         הנתבע לא התגונן כלל, ואילו מבטחתו - הנתבעת מס' 2 הגישה הודעת צד ג' כנגד המחזיק והבעלים של המבנה בו ארעה התאונה. גם צד זה בחר שלא להתגונן.

5.         לנוכח הפגיעה הרב היקפית שנגרמה לתובע, ובשים לב לפערים בין חוות הדעת אותן הגישו הצדדים, הוריתי על מינויים של ארבעה מומחים מטעם בית המשפט כלהלן:

            5.1        ד"ר רון פלד, מומחה בתחום הנוירולוגי, אשר קבע בחוות דעתו מיום 14.3.09 כי     נכותו של התובע עקב התאונה עומדת על שיעור 15% במישור הנוירופסיכיאטרי,
            10% בשל חוסר בעצם הגולגולת ו- 10% בשל צלקת מכערת בפנים.

            5.2        ד"ר דורון נורמן, מומחה לכירורגיה אורתופדית, שקבע בחוות דעתו מיום 4.1.09
                        כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 15%.

            5.3        פרופ' חנא גרזוזי, מומחה ברפואת עיניים, אשר קבע בחוות דעתו מיום 25.2.09
                        כי לתובע נכות מותאמת בשיעור של 10% לצמיתות כתוצאה מהתאונה.

            5.4        ד"ר אמיר גורי, מומחה למחלות א.א.ג שקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות
                        צמיתה בעקבות התאונה בתחום מומחיותו.

6.         לטענת התובע, האחריות לאירוע התאונה מוטלת על שכמי הנתבע אשר התרשל בכך שהורה לו לבצע עבודה בנסיבות מסוכנות אותן צפה או צריך היה לצפות, ללא שהזהיר אותו או סיפק תנאים לבטיחותו. כמו כן נטען כי מעשיו ומחדליו של הנתבע מהווים הפרת חובה חקוקה משום שהלה פעל בניגוד לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשמ"ד-1984. לשיטתו של התובע על הנתבע רובץ הנטל להוכיח שלא היתה מצדו התרשלות שיחוב בגינה, וזאת מכוח הכלל המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין. 

באשר לנתבעת נטען כי זכותו של התובע לפיצוי קמה לו מכוח הוראות פוליסת הביטוח ו/או מכוח הוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

7.         הנתבעת מצידה הכחישה את החבות מכל וכל, וטענה כי התובע לא הוכיח את נסיבות התרחשות התאונה. עוד הוסיפה כי התנאים להעברת הנטל הראייתי מכתפי התובע אינם מתקיימים במקרה דידן. לחלופין, טענה הנתבעת כי התנהגותו הפזיזה של התובע מקימה אשם תורם בשיעור מלא. זאת בין היתר בשים לב לניסיונו המקצועי בתחום האחזקה והבניין שהכין אותו היטב להתמודדות הפשוטה של ביקור במבנה המצוי בתהליך בנייה.

            הנתבעת טענה עוד כי לתאונה אין כיסוי ביטוחי מאחר והנתבע לא הודיע לה אודותיה ולא שיתף עמה פעולה בבירור נסיבותיה.

8.         הנתבעת הגישה כאמור הודעת צד שלישי כנגד צד ג', אשר על פי הנטען היה הבעלים ו/או המחזיק במבנה בו ארעה התאונה. הואיל וצד ג' לא התגונן, בקשה הנתבעת ליטול נגדו פסק דין בהעדר הגנה.